מה רוצה התולעת... קצת על תולעת הפארק

תולעת הפארק, או בשמה הלטיני spirocerca Lupi, הנה טפיל המסכן את חיי הכלב ונפוץ בארצינו באיזורים שונים ונרחבים. למרות שלראשונה, אי שם בשנות השמונים, התולעת התגלתה בפארק ברמת גן (ועל כן שמה..), כיום תפוצתה נרחבת כמעט בכל הארץ.

 

מחזור החיים של התולעת כולל שלב התפתחות מוקדם בחיפושיות הזבל ושלב התבגרות במערכת העיכול של הכלב, ובמהלך הנדידה שלה לאורך מערכת העיכול, כפי שיפורט בהמשך, נגרמים מספר נזקים, חלקם בלתי הפיכים ועלולים להביא למוות . 

 

התולעת מועברת ע"י אכילה של פגרים, שאריות, צואה- לא משנה של מה ואכילה ישירה של חיפושיות זבל. מאחר וחיפושיות הזבל נמצאות בכל אלו, אין צורך של ממש באכילה ספציפית של צואת כלבים כפי שלעיתים נהוג לחשוב.

 

כאשר חיפושית נגועה בספירוצרקה מגיעה אל קיבת הכלב, הזחלים (של התולעת) משתחררים ומתחילים בנדידה- ראשית אל אבי העורקים וממנו אל מע' העיכול דרך דופן הוושט ושם עוברות תהליך התבגרות עד ליציאה בצואת הכלב. בהמלך הנדידה הזחלים/תולעים מגיעים לעיתים גם למערכות אחרות- עצבים, שרירים ותת עור. במקרים נדירים דווח גם על מעורבות מערכות נוספות. לרוב הן מתמקמות על דופן הוושט ויוצרות מסה הנקראת גרנולומה, ובה הן מתרבות ומטילות ביצים היוצאות דרך הצואה/קיא ומגדילות את מעגל ההדבקה/תפוצה.

 

לעיתים קרובות עובר זמן רב ויקר מההדבקה עד להופעת תסמינים התלויים בתהליך הנדידה של התולעת.

 

תסמינים של תולעת הפארק

לעיתים קרובות יחלוף זמן רב מההדבקה עד להופעת התסמינים. התסמינים עצמם שונים כתלות בשלב הופעתם ובכיוון הנדידה:

 

  • בשלב נדידת הזחלים עצמם ייתכן נזק לרקמות עד כדי קריעה של כלי דם (קטלני במקרה של קרע באבי העורקים)

  • התולעים עצמן גם הן יכולות לגרום לנזק לאבי העורקים ומלבד זאת גם:

  • סימנים עיצביים במקרה של נדידה לאיזור חוט השדרה- עד כדי שיתוק

  • מסות- גושים, גרנולומות, בוושט כתוצאה מ"בניית קן". מעבר לעובדה כי מסות אלו מפריעות במעבר תקין של מזון, הן עלולות לעבור התמרה למסות סרטניות וממאירות.   

על כן, הסימנים שאנו עלולים לראות הם בין היתר: הקאות חוזורת, ריור, אובדן משקל, סימנים עצביים והתמוטטות עד כדי מוות תפאומי.

 

אבחון של תולעת הפארק נעשה ע"י בדיקת צואה לנוכחות ביצים ותולעים וכן באמצעות אנדוסקופייה.

 

האם אפשר לטפל בכלב שנדבק בתולעת הפארק?

אפשר, אך לא בכל המקרים ולעיתים קרובות גם לאחר הטיפול הכלב יישאר עם תסמינים חלקיים.

הטיפול נעשה עם זריקות של חומר הנקרא דורמקטין המשמיד את התולעים והביצים בתדירות ובמינון גבוהים מהרגיל במקביל לטיפול בתסמינים הנלווים. אם יש צורך וניתן- נעשית הסרה כירורגית של הגרנולומות או תיקון נזקים אחרים.   

 

איך ניתן למנוע הדבקות בתולעת הפארק?

כמו ברוב המקרים- הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה J

 

  • מאחר וההדבקה היא אוראלית- רצוי למנוע מכלבים לאכול צואה, זבל, חיפושיות ושאר פסולת אורגנית, במקרים של כלבים המועדים לכך- מומלץ אפילו לטייל עמם עם זמם פה.

  • איסוף צואה- איספו אחריכם את צואת הכלב, גם אם היא בחול/אדמה ומקום שנראה שלא מפריע לאיש. השארת צואה בשטח מגבירה את הפיזור והנגיעות במקרה שכלבכם נשא וכן מהווה מזון לחיפושיות הזבל (מעבר למטרד המובן מאליו).

  • טיפול בדורקמקטין- תדירות הטיפול המומלצת היא אחת לשלושה חודשים מאחר והוא למעשה יעיל בחיסול ביצים ותולעים במקרה שהייתה הדבקה בתקופה זו. יש לשים לב שחלק מהכלבים מגזעי הקולי והמעורבים איתם (רועה אוסטרלי, בורדר קולי, קולי וכו') עלולים לשאת מוטציה לגן 1MDR והינם רגישים לחומר ועל כן אינם יכולים לקבל את הטיפול התקופתי. ניתן לבצע בדיקה גנטית לנוכחות המוטציה ולכלבים שנמצאו נשאים ניתן לתת טיפול חליפי.   

 

 

Please reload

מאמרים אחרונים

21.05.2015

Please reload

חיפוש לפי תג
Please reload

  • Wix Google+ page

שעות הפעילות גמישות - בתאום מראש  054-64-32-165

להגעה - חפשו ב waze: המרפאה הוטרינרית בחולדה