דמי
לגור בקיבוץ או במושב זה כיף גדול מהרבה בחינות, אולם הצד הפחות יפה והעצוב הוא שאנשים רבים חושבים שלנטוש את חית המחמד שלהם בקיבוץ זה בסדר: הרי יש בתים פרטיים, חצרות ומי ישים לב אם יצטרף אליו עוד כלב או חתול?
וכך מדי שנה, בעיקר בקיץ אך גם בחורף, ננטשים אצלנו כלבים בוגרים, גורים צעירים ואף קשישים מאוד והלב נכמר.
מה שאותם נוטשים אינם יודעים, או בוחרים שלא לדעת, הוא שעם כל הרצון הטוב, רק לחלק קטן מאותם כלבים יש מזל והם מוצאים בית.
הסיפור של דמי מתחיל בחוסר מזל כפול- היא ננטשה קרוב למרפאה באחד מימי פברואר הסוערים כשהיא, כפי שהסתבר בדיעבד, בהריון מתקדם. מאחר ולא היה לה שבב לא ניתן היה לאתר את משפחתה. דמי הייתה חששנית מאוד בהתחלה ולא נתנה להתקרב אליה, היא נראתה רזה ועם עטינים מוגדלים מעט כשל כלבה שהמליטה לא אחת וייתכן שאף לא מכבר.
תוך כדי נסיון למצוא לה מקום זמני, שמענו קול יללות דק. הבנתי שלמעשה זה עתה היא המליטה ועד שהגורים לא יימצאו אי אפשר למסור אותה שכן גורלם יהיה מר. במשך יומיים ניסינו למצוא אותם ואז קצת לפני סוף שבוע נוסף סוער במיוחד, הצלחנו למצוא... שלושה גורים קטנטנים בני מספר ימים הסתתרו היטב בין ערימת שקים ריקים. חישוב מהיר העלה שהיא המליטה באחת הסופות הקשות, לגמרי לבדה, הצליחה לשמור על חום גופם של הקטנים והאוכל שקיבלה מכל השכנים החזיק אותה.
שלושת הגורים ודמי נבדקו ונמצאו במצב משביע רצון- יונקים, חיוניים וחום גופם תקין.
לעזרתם של דמי והגורים מיד התנדבה משפחה מקסימה שלקחה אותם לביתה עד שייגמלו ויוכלו למצוא בית. שם הם גם זכו לשמות שהורים לבני עשרה יבינו במי מדובר- דמי, ברונו, מיילי וקייטי. מהר מאוד דמי התגלתה ככלבה מקסימה ומיוחדת שעד לא מזמן חייתה בבית בפינוק, חברותית גם לחיות אחרות ולילדים וסבלנית. שלושת הגורים גדלו ושניים אומצו.
מיילי, הגורה החומה והקטנה ביותר, עדיין מחכה לבית ודמי כמובן תעוקר בקרוב.
למרות שמזלה של דמי שפר עליה, רוב הכלבות במצבה יימצאו עצמן במקרה הרע בהסגר, במקרה הטוב בעמותה ורוב הגורים לא ישרדו. קשה שלא לחשוב מה היה קורה אילו בעליה היו טורחים לעקר אותה במקום לזרוק אותה כשהיא נכנסה להריון (וגם זה היה נראה לא הריונה הראשון). למרות המודעות הגדלה לעיקור ולסירוס כלבים וחתולים בשנים האחרונות, לצערינו המכלאות עדיין מלאות בכלבים נטושים וגורים נוספים מצטרפים כל הזמן למעגל זה.
