המתת חסד
להיות וטרינר זהו מקצוע מאתגר למדי ונושא בחובו גם רגעים קשים ומתסכלים. ללא ספק אחד התפקידים הפחות נעימים שלנו כוטרינרים ואחת ההחלטות הקשות הניצבות בפני הבעלים הם המתת חסד של חיית המחמד. מטבע הדברים, בעלי החיים האהובים שלנו חיים פחות זמן מאיתנו, ולמרות הנטייה להדחיק זאת, ביום מן הימים ניאלץ להפרד מהגור החמוד שגדל והיה חלק בלתי נפרד מחיינו במשך שנים.
הקושי הגדול של משפחתה ובעליה של חיית המחמד הוא ההתנגשות בין הרצון לבלות איתה עוד ימים, להאריך את חייה ולקוות שאולי יהיה שיפור במצבה ומנגד לראות את ההתדרדרות והירידה באיכות החיים. הרצון להקל על סבלה לעיתים רבות גם מלווה בצורך לסעוד אותה ולסייע לה: להקימה, להוליכה, להאכילה ולנקות אחר צרכיה.
במרבית המקרים, מדובר בבעל חיים מבוגר שאט אט דעך ואיבד מאיכות החיים שלו בהדרגה- יכולת הליכה, תיאבון, שליטה על צרכים, מחלות כרוניות נלוות ושמחת חיים. ההחלטה המוטלת על הפרק די ברורה. המקרים הקשים יותר, לרוב, הם אלו שבהם מדובר בבעל חיים צעיר או בוגר שהשינוי בחייו הגיע באופן חד ואקוטי- תאונת דרכים קשה, תקיפה, מחלה חשוכת מרפא וכיוצ"ב.
אנו, כרופאים, רואים לנגד עינינו בראש ובראשונה את טובת החיה ועל כן יכולים לסייע לבעלים בקבלת החלטה, אך לא להכריחם כמובן לקבל אותה.
הפרמטרים אותם אנו בוחנים בקביעת איכות חייו של בעל החיים הם שונים ובעלי משקל רב בקבלת ההחלטה:
· האם בעל החיים מתנייד ואוכל?
· מה רמת הכאב היומיומי שהוא חווה ומה מחיר שיכוך הכאב?
· האם הוא שולט בצרכיו?
· האם הוא חיוני, מגיב לבעליו ולסביבה?
· האם ניתן לקבוע שהוא עדיין חווה גם הנאה ושמידתה עולה על מידת הסבל והכאב?
מבלי להכנס לשאלות פילוסופיות שאין מהן מוצא, כמו: "האם כל חיים שווים שיחיו אותם?", הן כרופאים והן כבעלים, עלינו לעשות הערכה ושקלול הנתונים כשאנו נדרשים לסוגיה. יחד עם זאת, בכל קבלת החלטה של הארכת חיים, טיפול מורכב מבחינת זמן ועלויות. עלינו לקחת בחשבון גם את היכולת וההענות של הבעלים לעמוד בו. במקרים מסויימים, נצטרך לקחת החלטה שאם לבעלים אין יכולת כלכלית/אפשרות לשאת בטיפול מסוים, בעל החיים עלול לסבול. מנגד, לעיתים קיימת הענות אין-סופית מבחינת הבעלים לטיפול, אך הכלב או החתול ממשיכים להתדרדר וסובלים, תפקידנו כרופאים הוא גם להציג את האפשרות של המתת החסד כאפשרות הסבירה יותר.
מבחינת הבעלים - על מנת שיהיו שלמים ככל הניתן עם החלטה שתיעשה, יש צורך בשיתוף והסבר מפורט של מצב בעל החיים, אפשרויות הטיפול הקיימות והנגישות כיום, הסיכויים להחלמה מלאה/חלקית/אם בכלל וכמובן עלויות הטיפול ומה הוא דורש מהבעלים (למשל נסיעות למרכזים מרוחקים, הפסד ימי עבודה, טיפולים כימוטרפיים ומחויבות לטיפול ממושך). מבחינתנו אנו, על מנת שנדע לעזור לקבל את ההחלטה, יש צורך בכל המידע והבדיקות שניתן לבצע ולקבל מהן נתונים לגבי חומרת המחלה, הפרוגנוזה ואם קיים:הטיפול הנדרש.
איך נעשית המתת החסד?
כשכבר נעשית ההחלטה, אחת השאלות החשובות היא האם בעל החיים סובל?
התשובה היא – לא. ההרדמה נעשית כך שתחילה ניתן טשטוש לשריר, רק אז מכניסים ויינפלו (קטטר דמים) לוריד ודרכו ניתנת הרדמה הדומה לזו שמקבל בעל חיים במהלך ניתוח - שיכוך כאבים והרדמה. רק כשהוא מורדם לחלוטין מוחדר דרך הויינפלו החומר עצמו שפעילותו מהירה – כמספר שניות, כך שלמעשה בעל החיים נמצא בתרדמה עמוקה שממנה אינו מתעורר ואינו מרגיש כל כאב.
את המתת החסד ניתן לעשות לפי החלטת הבעלים - בביתם או במרפאה. רוב הבעלים מעדיפים להפרד מבעל החיים בסביבה המוכרת והנעימה לו.
במהלך חיי, גידלתי כמה וכמה כלבים ובמהלך לימודי הוטרינריה נפרדתי מכלבי "המיתולוגי"-ברוסי. הוא היה כבר כמעט בן 17, ועברנו ביחד רבות. בשנתו האחרונה התגלה אצלו גידול ממאיר עם פרוגנוזה מאוד גרועה, ולמרות נסיון הירואי להסיר אותו, ראיתי שהוא אינו מתאושש מהניתוח ושמחת החיים עזבה אותו. יכלתי לראות בעינייו החמות שהוא אינו רוצה יותר לחיות, לא ככה והרדמנו אותו על שמיכה בדשא.
כסטודנטית לוטרינריה וכרופאה ביצעתי והייתי נוכחת בלא מעט המתות חסד, חלקם היו בעלי חיים שליוויתי וטיפלתי עד שהגיע הרגע, וזה תמיד כואב גם לנו. אני מניחה שביום שלא נרגיש את זה בלב, זה יהיה היום שבו עלינו לעזוב את המקצוע. אולם, אפשר וכדאי, לראות זאת גם אחרת: להבדיל מרופא הומני, לוטרינר יש את האפשרות לגאול בעל חיים מייסוריו ולהחליט שהוא סבל מספיק ואין מזור למכאוביו. עם כל הכאב, אני אומרת לבעלים שזוהי המחווה האחרונה שאנחנו יכולים לעשות לחיה שליוותה אותנו בנאמנות.
