שעלת המכלאות
שעלת כלבים או- שעלת המכלאות- kennel cough, ובשמה הרפואי טרכיאוברונכיטיס (tracheobronchitis,
הנה אחת ממחלות הנשימה הנפוצות אצל כלבים ושכיחה בעיקר במקומות בהם ריכוזי הכלבים והצפיפות גובהים- מכלאות, פנסיונים, בתי גידול, מפגשי כלבים, תערוכות ועוד. המחלה נגרמת על ידי מספר גורמיים ויראליים וחיידקיים שהעיקרי בהם הוא נגיף הפרא-אינפלואנזה (בדומה לשפעת אצל אנשים). בנוסף לוירוס זה קיימת מעורבות של חיידקים כגון מיקופלזמה, בורטדלה ברונכיספטיקה, ועוד.
המחלה נחשבת למדבקת מאוד ועוברת ישירות דרך האוויר בשיעול או עיטוש וגם בעקיפין- כלי אוכל, בגדים עם הפרשות/שהיו במגע עם כלב חולה. תקופת הדגירה (מההדבקה להופעת סימנים קליניים) אורכת כשבוע וחומרת המחלה תלויה, בין היתר במספר הגורמים המעורבים.
תסמיני המחלה
שיעול יבש, טורדני, חזק
לעיתים השיעול מלווה בנסיון הקאה (התלונה הנפוצה היא ש"הכלב מנסה להקיא ולא מצליח"), ייתכנו הקאות של ליחה.
במקרים קלים- תיתכן הפרשה שקופה מהאף והעיניים, הכלב ימשיך להיות חיוני ובעל תיאבון תקין.
במקרים קשים יותר- ירידה בחיוניות, אובדן תיאבון, חום, קשיי נשימה, ההפרשות הופכות לצמיגיות וייתכן שאף למוגלתיות. מוות נחשב לסיבוך נדיר. במקרים הקשים הסימנים הם כתוצאה של סיבוך ומעורבות דלקתית בסימפונות ואף בריאות. מקרים חמורים יותר נראה בחיות צעירות או מבוגרות שמערכת החיסון שלהן לקויה עקב גיל, מצב בריאותי כללי והיסטוריית חיסונים, וכפי שצוין לעיל- מעורבות של מספר מחוללי מחלה מעצימה את האפקט שלה.
אבחון המחלה נעשה ע"י בדיקה פיזיקלית והיסטוריה רפואית- חשיפה לכלבים אחרים, נגיעות בשעלת בסביבה בה הוא חי, מפגשים עם כלבים. ממצא נפוץ יהיה שיעול חזק בגירוי קנה הנשימה. יש לשלול נגיעות בגורמים אחרים (כגון כלבלבת אצל גורים שהנה מחלה מסכנת חיים).
טיפול
לא תמיד יינתן טיפול תרופתי, במקרים הקלים ניתן לבצע מעקב ולהתחיל טיפול תרופתי אם חלה החמרה במצב הכלב- הפרשות, ירידה בחיוניות והופעה של תסמינים של פגיעה במערכת נשימה תחתונה, במקרים אלו המחלה צפויה לחלוף תוך כשבועיים.
במקרים בהם המחלה פוגעת יותר בתפקוד הכלב הוא יקבל טיפול אנטיביוטי למשך כשבועיים, ניתן לתת זריקה חד פעמית להקלה על השיעול והרחבת הסימפונות, אך לא מומלץ לשלב טיפול בנוגדי שיעול, שכן אלו מונעים את סילוק ההפרשות מדרכי הנשימה. בנוסף, על מנת למנוע לחץ על קנה הנשימה מומלץ להשתמש בקולר מסוג רתמה ולא צווארי, להמנע מפעילות מרובה ומגורמי לחץ/התרגשות.
במקרים החמורים בהם התפתחה דלקת סימפונות ואף דלקת ריאות, הכלב יטופל בהתאם לחומרת המצב, עד כדי אשפוז וטיפול בחמצן ובמקביל יש לבצע בדיקות נוספות על מנת לשלול אבחונים אחרים אפשריים.
מניעת המחלה
המנעות מחשיפת גורים צעירים למקומות שצוינו לעיל.
חיסון המשושה הניתן אחת לשנה לכלבים בוגרים מקנה חסינות מסויימת וחלקית נגד חלק ממחוללי המחלה- נגיף הפרא-אינפלואנזה והאדנווירוס.
ניתן לתת חיסון נזאלי (הזלפת טיפות לאף) שניתן לפני שהכלב צפוי להמצא בפנסיון/תערוכה/וכיוצ"ב. ישנן מספר הכנות שזמן מתן החיסון לפני החשיפה משתנה כתלות בהוראות היצרן. חיסון זה מקנה חסינות מורחבת מעט יותר מזה של המשושה- הכוללת גם את החיידק בורטדלה ברונכיספטיקה, אך אינו עמיד למשך יותר ממספר חודשים.
הגיינה, אוורור טוב וזרימת אוויר מספקת במכלאות/פנסיונים והמנעות מחשיפה לכלבים חולים. כאן נכנסת גם אחריותם של בעלי כלבים חולים (כלב עלול להיות מדבק במשך מספר ימים ועד מספר שבועות מזמן הדגירה).
יש לציין שמחקרים מסויימים הראו כי בורטדלה ברונכיספטיקה עלול להוות סכנה לאנשים מבוגרים/כשל חיסוני/פגים.
